​

1.9 ה "Relocation" הגדול ! מעבר למקום חדש והרבה יותר גדול מהגן,  איך מוצאים את הדרך לחצר? לכיתה? לחדר מורים? לשירותים?  מקום עם הרבה יותר ילדים וכמעט כולם גדולים ממני. מקום עם חוקים וכללים אחרים: מתי אוכלים ומתי משחקים? ואם אני צריך פיפי, למי אומרים?  בצלצול אחד הפכתי להיות בוגר ועצמאי: הגננת כבר לא נמצאת כאן לידי במרחק נגיעה ואין מי שיחבק וירגיע. כולם מסביבי חוגגים, מצלמים, נרגשים ובעוד רגע הם הולכים ואני אשאר פה לבדי במקום הענקיסטי הזה. ומי המורה הזאת בכלל ומה היא רוצה? היא רק מדברת ומסבירה ואז נעלמת לנו בפסקה, לחדר הסודי של המורות...

​

"כואבת לי הבטן" תשמעו את זה הרבה בימים הראשונים. הבטן באמת כואבת לו. ואיך אפשר שלא תכאב? הבטן שלכם לא הייתה מתהפכת, אם הייתם צריכים לעשות כזה "Relocation"  ?

ארזתם הכול? לא שכחתם כלום? - חוברות, מחברות, קלסר, תיקיה, מדבקות, צבעים, עפרונות, מחדד, סרגל, מחק, דבק מספריים, כריך וגם מים. "ועכשיו תלמידים יקרים, להוציא בבקשה את המחברת האדומה"...אל תכעסו עליו, אם הוא אומר שהוא לא מצא בילקוט, הוא באמת לא הצליח למצוא. האם אתם הייתם מצליחים למצוא את העניבה האדומה בתוך המזוודה העמוסה? ואל תתפלאו, אם יעלם לו חצי מהציוד שבילקוט. אני בטוחה שגם אתם הייתם עלולים לשוכח את העט המיוחד שלכם על שולחן העבודה במקום החדש.

​

אסור לקום, אסור להתנדנד, צריך לשבת! אסור לשחק, אסור להתעסק, צריך להקשיב!  - שעה וחצי של "אסור" ו "צריך" עד להפסקה הגדולה. ואז צריך...למצוא חברים חדשים. איך מצטרפים למשחק? ולמה אני לא מוצא את החברים שלי מהגן? אולי הם ירדו לחצר? אולי נשארו בכיתה? איך מוצאים את הדרך לחצר, לכיתה, לחדר מורים לשירותים? כל הילדים כל כך גדולים, הצילו איפה הגננת, מתי כבר אחזור הביתה? כואבת לי הבטן, אני רוצה את אמא...

​

המעבר לכיתה א' – פתאום הכול חדש ומבלבל... חשוב להבין את הקשיים, לזכור שהם עדיין קטנטנים ושצריך לתת זמן לשינויים. הרי אם זה היה פשוט כל כך, לא היה צריך את כיתה א'.