כאשר ההורים אינם מרוצים מהמסגרת החינוכית שהילד נמצא בה, עולה השאלה האם כדאי לעבור כיתה או האם כדאי לעבור למסגרת חינוכית אחרת.
"משנה מקום, משנה מזל" – האומנם?  
לכל החלטה יש יתרונות וחסרונות. יותר משחשוב באיזה מסלול תבחרו, חשוב שתהיו מודעים לכל ההיבטים וההשלכות. מודעות תאפשר לכם לפתור את הבעיות בטרם תתעוררנה.
בשיחות הייעוץ אני מסבירה להורים את האלטרנטיבות הזמינות עבורם בהתאם לנתונים הבאים: סביבת המגורים, מצבו הרגשי של הילד, החוזקות והקשיים של הילד בהיבט הלימודי (קוגניטיבי) והחברתי, והמצב הכלכלי של ההורים (האם יכלו לממן חינוך פרטי, חוגי העשרה וכו). חשוב להבין ש"המעבר" לא תמיד לא תמיד יפתור את הבעיה והבעיה עלולה להתעורר גם במקום החדש. 

חשוב להבדיל בין שלושה מקרים:

​

1. מקרה שבו הילד לומד במסגרת שאינה מאתגרת מספיק את יכולותיו הקוגניטיביות (לימודיות):

מערכת החינוך בישראל מציעה מסגרות לימוד מיוחדות לתלמידים מחוננים ומצטיינים. בכדי להתקבל למסלולים הללו התלמידים צריכים לעמוד בבחינות לאיתור תלמידים מחוננים ומצטיינים.
בנוסף קיימות מסגרות העשרה בשעות אחה"צ, שיכולות להתאים להורים שאינם מעוניינים במסלול המיוחד בבתי הספר היסודי או לתלמידים מוכשרים, שלא הצליחו לעבור את הבחינות לאיתור תלמידים מחוננים.

להלן כמה מהנימוקים בעד ונגד מסגרות הלימוד המיוחדות לילדים מחוננים:

 

מסלולי לימוד מיוחדים לילדים מחוננים - למה כן?

1. אפשרות להעשרה נוספת, למידה מאתגרת ותחומי ידע מגוונים שאינם נלמדים במסגרת הרגילה. סביבה מקדמת למידה, היוצרת מוטיבציה לעתיד אקדמאי.

2. אפשרות להיפגש עם ילדים בעלי תחומי עניין דומים.

3. צוות הוראה עם ידע וכלים להתמודדות עם צרכי התלמידים.

4. קבלת משאבים ממערכת החינוך, לאורך כל שנות הלימוד בבית הספר (אמירים, פרויקטים חברתיים וכדומה). תלמידים המשובצים במסלולים המיוחדים מסומנים לאורך כל שנות הלימוד במערכת החינוך, כבעלי עדיפות להשתלב בפרויקטים המיוחדים הללו.

5. רכישת ניסיון בחברה תחרותית: מוטיבציה להצטיין, התמודדות עם מבחני מיפוי שונים (פסיכומטרי, "אולימפידע").

6. המסלול פותח אפשרות להתחיל מסלול אקדמי בתיכון (או אפילו לפני כן).

7. ההגדרה מחזקת את הביטחון העצמי של הילד.

 

מסלולי לימוד מיוחדים לילדים מחוננים - למה לא?

1. סביבת הלימוד במסלולי המחוננים היא סביבה תחרותית מאוד וביקורתית מאוד.

2. מקרה שבו אחד האחים במשפחה לומד במסלול המיוחד, עשוי ליצור ביתר האחים תחושת תסכול: "הוא מצטיין ואני לא...״ (חשוב לתת מקום מיוחד ותחושת הצלחה גם ליתר האחים, בכדי לא לפגוע בדינמיקה המשפחתית).

3. תיוג הילד כמחונן בכיתה רגילה עלול לגרום לחוסר פירגון מכיוון חבריו (״ילד כאפות״, ״חנון״, ״חושב שיודע יותר מכולם״) או לחוסר פירגון מכיוון המורות (״אתה חושב שאתה יודע יותר ממני...אני מורה כבר שלושים שנה...״).

4. תיוג הילד כמחונן לעתים גורם לחוסר מוטיבציה: ״אני ילד מחונן, אני לא צריך להתאמץ וללמוד. אני יודע הכול״.

5. בחלק מהמקרים הניסיון לאתר מחוננים בכיתה ב׳ הוא מוקדם מידי ומוטה ע"י קורסי הכנה מיוחדים ותרגול בבית.

6. תסכול, מתח מיותר והאכזבה שעלולה להיגרם כתוצאה מכישלון במבחן לאיתור מחוננים: בכיתה ב' הילדים עדיין קטנים ורובם לא בוגרים דיים בכדי להתמודד עם מבחן ארוך ומאתגר הדורש קשב רב.

7. כיתת המחוננים לא מאפשרת התנסות חברתית בחברת בני הגיל הרגילה.

8. רוב התכנים הנלמדים במסלולים המיוחדים זמינים לכלל הילדים, במסגרות חוגים בשעות אחר הצהריים. אפשר לטפח את הילדים, ללא צורך להפרידם מהחברה הרגילה.

 

​

2. מקרה שבו הילד לומד במסגרת שאינה עומדת בציפיות ההורים:
מה אפשר לעשות, במקרה שהתקדמות התלמיד תואמת לבני גילו: המורים מרוצים מהתקדמותו הלימודית והחברתית והילד שמח להגיע למסגרת החינוכית, אבל ההורים אינם מרוצים מבית הספר?
במקרה כזה חשוב להבין מההורים מה הסיבות לתחושתם? מה ציפיותיהם מהמסגרת החינוכית? ומה הציפיות שלהם מהילד?
בנוסף חשוב להתחשב ביכולות הקוגניטיביות של הילד, ברמת המוטיבציה של הילד, ובנכונות להשקיע בלימודים.
לאחר שאני שומעת את ההורים אני יכולה להציע להם אלטרנטיבות למסגרות חינוכיות בסביבת המגורים או בסבביה מרוחקת יותר. בנוסף אני יכולה להציע להורים מסגרות העשרה בשעות אחר הצהריים או לבנות תכנית התקדמות אישית במרכז הלמידה. בתוכניות ההעשרה התלמיד יכול להתקדם בנושאי הלימוד מעבר לנלמד בבית הספר.
היתרונות בתוכניות הללו: חיזוק ושיפור הביטחון העצמי בתחום הלימודי בבית הספר, הרחבת ידע עולם, אפשרות להשתלב בתוכניות לתלמידים מצטיינים במשרד החינוך ובאוניברסיטאות.  

לצערי ברוב המקרים מעבר לכיתה אחרת בשכבה או מעבר לבית ספר אחר בשכונה לא יפתרו את הבעיה: בסופו של דבר מדובר בפרופיל זהה של מורים ותלמידים, האם נצליח לזכות במורה או בכיתה מהממת? – זה רק עניין של מזל! לכן חשוב להבין גם את ההשלכות ולהתכונן לאפשרות שהמקום החדש יהיה פחות טוב מהמקום הנוכחי.

 

3. מקרה שבו הילד נמצא במסגרת חינוכית שהיא מאתגרת מידי עבורו:

 מה עושים כאשר קשה לו מידי בכיתה?
אם המורה שמה לב לקושי ביחס לילדי הכיתה או אם אתם מודאגים ומרגישים שהילד לא מתקדם ביחס לחבריו, מה כדאי לעשות? במקרה כזה אני ממליצה להורים להתחיל בשיעורים בהוראה מותאמת, במידה וקיים קושי חבל למשוך זמן וליצור פערים שאח"כ יהיה קשה עד בלתי אפשרי להשלים. במידה והקושי נקודתי, הוא יחלוף לאחר מספר שיעורים והילד יוכל להמשיך ללמוד עם חבריו וכאשר יתעורר שוב קושי נתן יהיה להיעזר שוב בשיעורים פרטיים. לעיתים גם בית הספר יציע לכם אפשרויות לתגבור:

•    שעות תגבור בקבוצות קטנות בתום יום הלימודים:  שעות הוראה שמועברות ע"י מורה שמלמד/ת את הכיתות בשכבה.
•   שעות תגבור בהוראה מותאמת במהלך שעות הלימודים: במקרה שבו תקציב בית הספר מאפשר שעות מתי"א ללא אבחון (לרוב זה לא מתאפשר). שעות ההוראה מועברות ע"י מורה עם הכשרה מיוחדת לחינוך המיוחד. לרוב התלמיד יצא מהכיתה לכיתת לימוד אחרת, בזמן שחבריו לכיתה ממשיכים ללמוד בכיתה.

במקרה שהתלמיד לא מצליח להדביק את הפער, בית הספר יציע לכם תוכנית שילוב: יועצת בית הספר תפנה אתכם לאבחון דידקטי (או פסיכודידקטי) באחד מהמכונים ולאחר קבלת תוצאות האבחון הילד יצטרף לתוכנית "שילוב". בתוכנית השילוב הילד ימשיך ללמוד עם חבריו לכיתה, יצא מכיתתו לשיעורים בהוראה מותאמת בזמן הלימודים (בזמן שחבריו לכיתה לומדים את השיעור המופיע במערכת השעות). חשוב לזכור שתלמידי השילוב שייכים לחינוך המיוחד, נבנית עבורם תוכנית לימודים אישית הם אינם צריכים להשיג את היעדים של חבריהם לכיתה (לדוגמה: הם אינם צריכים לרכוש את הקריאה בסוף כיתה א').

​

יתרונות מסלול השילוב:

הילד יכול להמשיך ללמוד במסגרת הלימודית ללא הפרדה מחבריו, המסלול פחות הישגי ולחוץ ומותאם ליכולתו האישית, התלמיד מקבל שעות בהוראה מותאמת מתקציב משרד החינוך.

​

חסרונות מסלול השילוב:

התלמיד מרגיש "שונה" ביחס לחבריו לכיתה ולכן לא תמיד ירצה לצאת לשיעורים המיוחדים. ברוב המקרים השיעורים בהוראה מתקנת אינם מתקיימים על בסיס קבוע (בעיות תקציב, המורה חולה ואין מחליפה, התלמיד לא רוצה לצאת לשיעור). כמות השיעורים ואיכות השיעורים לא תמיד מספקת (לרוב תקציב בית הספר מאפשר 2 שיעורים בשבוע, השיעורים מתקיימים בקבוצות עם תלמידים נוספים). לרוב המורים נוטים "לוותר" לתלמידי השילוב על המשימות שניתנות לכלל תלמידי הכיתה, מה שגורם לחוסר מוטיבציה ולתחושת חוסר יכולת.

תוכניות השילוב בכיתות הרגילות יכולות להיות לעיתים "מאתגרות מידי" עבור תלמידים הסובלים מלקות לימודית קשה, תלמידים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז קשה, תלמידים הסובלים מעיכוב התפתחותי או תלמידים הסובלים מלקות תקשורת. לתלמידים הללו ההתמודדות לעיתים בלתי אפשרית. המורים בכיתות הרגילות אינם בעלי הכשרה של החינוך המיוחד, אין להם את הידע המקצועי הנדרש לשילוב. והתלמידים מהר מאוד הופכים להיות "שקופים". בפן החברתי חסר לתלמידים הללו חברים כמותם ("קבוצת השווים"),  שמרגישים כמותם ומתמודדים עם אותם הקשיים. הם מרגישים שונים וקשה להם להשתלב בכיתה הרגילה. לעיתים ההורים נאחזים בשילוב, מתוך הרצון לתת לילדים את האפשרות "להיות רגילים". במקרים כאלו אני מייעצת להורים לשחרר את הפנטזיה, לקבל את הילד ולבחור את המסגרת הנכונה ביותר עבורו.